משנה: הָעוּבָּר וְהַיָּבָם וְהָאֵירוּסִין וְהַחֵרֵשׁ וּבֶן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד פּוֹסְלִין וְלֹא מַאֲכִילִין. סָפֵק שֶׁהוּא בֶן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד סָפֵק שֶׁאֵינוֹ סָפֵק הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת סָפֵק שֶׁלֹּא הֵבִיא. נָפַל הַבַּיִת עָלָיו וְעַל בַּת אָחִיו וְאֵין יָדוּעַ אֵי זֶה מֵהֶן מֵת רִאשׁוֹן צָרָתָהּ חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְייַבֶּמֶת.
Pnei Moshe (non traduit)
נפל הבית עליו ועל בת אחיו. שהיא אשתו ספק הוא מת ראשון ונפלו שתיהן לפני אחיו ופטורה צרתה משום צרת הבת ספק היא מתה ראשונה ובשעת נפילה לא הויא צרתה צרת ערוה כדתנן בפ''ק וכלן אם מתו כו' צרותיהן מותרות ולפיכך צרתה חולצת כו' ובגמ' מפרש דאיידי דאיירי בספק לחומרא תני להא בהדייהו:
ספק שהביא כו'. לעיל קאי לענין האירוסין דקטן שקידש אשה ספק הביא ב' שערות וקידושיו קידושין ספק לא הביא פוסל בת כהן המאורסת לו מן התרומה. רש''י. והרמב''ם ז''ל מפרש בחולץ ליבמתו קאי דנפל הספק אם הביא ב' שערות וחליצה גמורה היא או לא חולצת ולא מתייבמת ואדלקמיה קאי:
ספק שהוא בן ט' כו'. הוי נמי כבן ט' ופוסל ואמילתא דלעיל קאי:
ובן ט'. מפרש בבבלי ס''ח דאפסולין קאי בן ט' ויום א' מן הפסולין שבא על הכהנת או על הלויה וישראלית שאוכלין תרומה בשביל בניהם נתחללה בביאתו ופסולה מלאכול תרומה. ואי בת ישראל נשאה לכהן בן ט' ויום א' אינו מאכילה שאין קניינו קניין גמור:
והחרש. אי בת כהן לישראל היא פסלה דקנאה בתקנתא דרבנן ואי בת כהן לישראל לא מאכילה דקנין כספו אמר רחמנא וחרש מדאורייתא לא קני:
והאירוסין. בת כהן מאורסת לישראל פסלה ובת ישראל לכהן אינו מאכילה וגזירה מדרבנן היא שמא ימזגו לה כוס ותשקה לאחי':
והיבם. אי בת כהן שומרת יבם לישראל פוסלה ואי בת ישראל לכהן אינו מאכילה דקנין כספו אמר רחמנא וזו קניין אחיו היא כל זמן ששומרת ליבם אבל אחר שיבמה הרי היא כאשתו לכל דבר:
41b הָיוּ שָָׁם זְכָרִים מַאֲכִילִין. נְקֵיבוֹת אֵין מַאֲכִילוֹת. הָיוּ שָָׁם זְכָרִים מַאֲכִילִין. שֶׁהוּא סָפֵק אֶחָד. זָפֵק זָכָר זָפֵק נְקֵיבָה. וְסָפֵק מִדְּבַר תּוֹרָה לְהַחֲמִיר. נְקֵיבוֹת אֵין מַאֲכִילוֹת. שֶׁהֵן שְׁנֵי סְפֵיקוֹת. זָפֵק זָכָר זָפֵק נְקֵיבָה. מִשֶׁנִּתְאָֽרְסָה סָפֵק עַד שֶׁלֹּא נִתְאָֽרְסָה. וְסָפֵק דִּבְרֵיהֶן הָקֵל. מַה נַפְשֵׁךְ. זָכָר הוּא כוּלָּהּ דִּידֵיהּ. נְקֵיבָה הִיא נָֽסְבָה חוּלְקָהּ עִימְּהוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
מה נפשך זכר הוא כו'. כלומר דאין כאן אלא ספק א' שמא נפל הוא אבל ספק זכר ספק נקבה ליכא דמ''נ אם זכר הוא כל הירושה שלו ואם נקבה היא תטול חלקה עמהן והוי ספק מד''ת ופוסל וכמ''ד דתרומה בבית שני מד''ת היא:
נקבות אינן מאכילות. שהוא ספק אחד וספק מד''ת להחמיר:
היו שם זכרים. אצל העובר מאכילין כדמפרש טעמא. והגי' נשתבשת בכאן וה''ג היו שם זכרי' מאכילין שהן שני ספיקות ספק זכר ספק נקבה ספק בן קיימא ספק לא בן קיימא וספק דבריהן להקל. כלומר דהעובר ספק נקבה ולא יהי' לה חלק עמהן ואת''ל זכר ספק נפל הוא וכדעת ר''ש בן יוחי בבבלי שם דכל היולדות מחצה זכרים ומחצה נקבות ומיעוט מפילות סמוך מיעוטא דמפילות למחצה דנקבות והוו ליה זכרים מיעוטא ולמיעוטא לא חיישינן והיינו דקאמר דהוי כספק דבריהן ולהקל:
הלכה: הָעוּבָּר וְהַיָּבָם וְהָאֵירוּסִין כול'. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן. בְּזוֹ מִידַּת הַדִּין לוֹקָה. שֶׁאִם מַעֲשֶׂה הוּא לִפְסוֹל יְהֵא מַעֲשֶׂה לְהַאֲכִיל. וְאִם אֵינוֹ מַעֲשֶׂה לִפְסוֹל. לֹא יְהֵא מַעֲשֶׂה לְהַאֲכִיל. יְאוּת אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן. וּמַה טַעֲמוֹן דְּרַבָּנִין. הֵם יֹאכְלוּ וְהֵם יַאֲכִילוּ. הָרָאוּי לוֹכַל מַאֲכִיל. וְשֶׁאֵינוֹ רָאוּי לוֹכַל אֵינוֹ מַאֲכִיל. הָתִיבוּן. הֲרֵי מַמְזֵר הְרֵי אֵינוֹ רָאוּי לֶאֱכוֹל וּמַאֲכִיל. שַׁנְייָא הִיא. דִּכְתִיב יְלִיד בַּיִת. מֵעַתָּה הַיָּלוּד מַאֲכִיל וְשֶׁאֵינוֹ יָלוּד אֵינוֹ מַאֲכִיל. שַׁנְייָא הִיא. דִּכְתִיב וְשָׁבָה אֶל בֵּית אָבִיהָ. פְּרָט לְשׁוֹמֶרֶת יָבָם. בִּנְעוּרֶיהָ פְּרָט לִמְעוּבֶּרֶת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. 42a הָדָא אָֽמְרָה. הַעִיבּוּר עָשׂוּ אוֹתוֹ כְמַמָּשׁ לִפְסוֹל וְלֹא עָשׂוּ אוֹתוֹ כְמַמָּשׁ לְהַאֲכִיל. מִילֵּיהוֹן דְּרַבָּנִין פְּלִיגִין. דָּמַר זְעִירָא. תַּנֵּי תַמָּן. אֲרוּסָה וְשׁוֹמֶרֶת יָבָם וּמְעוּבֶּרֶת מְשַׁלְּמוֹת אֶת הַקֶּרֶן וְאִינָן מְשַׁלְּמוֹת אֶת הַחוֹמֶשּׁ. מַה אֲנָן קַייָמִין. אִם בְּבַת כֹּהֵן שֶׁנִּישֵּׂאת לְיִשְׂרָאֵל אֲפִילוּ יוֹלֶדֶת הִימֶּינּוּ בָנִים אֵינָהּ זָרָה לוֹ. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַייָמִין בְּבַת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּישֵּׂאת לְכֹהֵן. אִם אוֹמֵר אַתְּ. הָעוּבָּר עָשׂוּ אוֹתוֹ כְמַמָּשׁ לִפְסוֹל וְלֹא עָשׂוּ אוֹתוֹ כְמַמָּשׁ לְהַאֲכִיל. לָמָּה מְשַׁלְּמוֹת אֶת הַקֶּרֶן וְאִינָן מְשַׁלְּמוֹת אֶת הַחוֹמֶשׁ. וִישַׁלְּמוּ קֶרֶן וְחוֹמֶשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
אם בבת כהן כו'. מאי ארי' מעוברת אפילו ילדה הימנו בנים אינה משלמת החומש דאינה זרה לתרומ' מיקרי'. ואפי' בעודה נשואה לישראל תנן בפ''ז דתרומות דאינה משלמת החומש כדדריש בספרא דכתיב בחומש וכל זר לא יאכל פרט לזו שאינה זרה:
אלא כן כו'. על כרחך דמיירי בבת ישראל מעוברת מכהן ואם את אומר דאין בעובר ממש להאכיל מן התורה כדדריש לעיל א''כ למה אינה משלמת החומש:
וישלמו כו'. ממעוברת קאמר דתשלם גם החומש דהרי זרה היא אלא ע''כ דרבנן דהאי ברייתא פליגי אהאי דרשא וס''ל דאסמכתא בעלמא היא:
גמ' הדא אמרה. מדקתני האונס והמפתה לא פוסלין:
שאין כו' בפנוי'. דלא נעשית זונה ולאפוקי מדר''א וגרסי' הכא הא דבתרה ודלא כר''א כו'.
ואם אינו מעשה להאכיל לא יהא מעשה לפסול גרסי'. וכן הוא בתוספתא פ''ט:
גמ' בזו מדת הדין לוקה. בעובר:
שאם מעשה. דאם חשוב הוא לפסול יהא חשוב נמי להאכיל:
מה אנן קיימין. הא דקאמר דמעוברת אינה משלמת את החומש:
ופריך יאות כו'. ומה טעמייהו דרבנן באמת:
וקאמר דהם יאכלו כתי'. קרי בי' נמי יאכילו הראוי לאכול כו':
הרי ממזר. דאין אוכל ותנן לקמן דמאכיל אם אמו בבת ישראל שניס' לכהן וילדה הימנו בת והבת נשאת לעכומ''ז ועבד וילדה בן ומתה הבת והבן קיים דמאכיל לאם אמו שיש לה זרע מכהן:
ומשני שנייא היא. גבי ממזר דכתיב יליד בית ודרשינן מ''מ. ובבבלי סוף פירקי' דריש זרע אין לה עיין עלה:
מעתה כו'. כלומר דתרצת שאינו מעשה להאכיל ואכתי קשה דלא יהא נמי מעשה לפסול:
שנייא היא. דזה דרשינן נמי מקרא דפוסל דכתיב ושבה ודרשינן פרט לשומרת יבם דלאו שבה מיקריא ואכתי אגידא בי' וכנעורי' פרט למעוברת דדוקא בזמן שהיא דומה לנעוריה:
הדא אמרה כו'. כלומר דס''ל להאי תנא דמקרא ילפי' דפוסל ואינו מאכיל:
וקאמר מיליהון דרבנן. דלקמן פליגי דסברי דלאו מן התורה הוא דהעובר פוסל:
דאמר זעירא תני תמן כו'. ברייתא זו לא מצאתי לא בתוספתא ולא בת''כ:
חֵרֵשׁ פּוֹסֵל. לֹא כֵן תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. אִשְׁתּוֹ שֶׁלַּחֵרֵשׁ וְשֶׁלַּשׁוֹטֶה טוֹבֶלֶת מִחֵיק בַּעֲלָהּ וְאוֹכֶלֶת. רִבִּי אַבָּא מָרִי וְרִבִּי מַתַּנְיָה. חַד אָמַר. בְּחֵרֵשׁ פּוֹסֵל. וְחוֹרָנָה אָמַר בְּחֵרֵשׁ יָבָם.
Pnei Moshe (non traduit)
הדא מסייעא כו'. מתני' דקתני שוטה אינו פוסל ועיין לעיל במראה ד''ה לא כן:
חרש פוסל. קתני במתני' ומתמה הש''ס לא כן כו':
טובלת. משום ביאה כדכתיב ואשה כי ישכב איש אותה שכבת זרע וגו' (ויקרא ט''ו) דאלמא דאין החרש פוסל:
בחרש פוסל. כלומר חד מהני פסולין ולא אסתם חרש קאמר
בחרש יבם. שהיא זקוקה ליבם חרש וקמ''ל דפוסלה משום דאגידא בי' ביבם הפיקח דפוסל:
סָפֵק שֶׁהוּא בֶן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד סָפֵק שֶׁאֵינוֹ. כְּמִי שֶׁהוּא בֶן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד לִפְסוֹל. סָפֵק הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת סָפֵק שֶׁלֹּא הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת. כְּמִי שֶׁהֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת לְהַאֲכִיל.
Pnei Moshe (non traduit)
ספק שהוא בן ט' כו' לפסול. כלומר דמחשבינן ספק כודאי בן ט' לפסול ובפסולין מיירי כדפרישית במתני':
נָפַל הַבַּיִת עָלָיו וְעַל בַּת אָחִיו וְאֵין יָדוּעַ אֵי זֶה מֵהֶן מֵת רִאשׁוֹן. צָרָתָהּ חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְייַבֶּמֶת. וְהָכָא אֲתִינָן מִתְנֵי סְפֵיקוֹת. אֶלָּא בְגִין דְּתַנִּינָן צָרוֹת תַנִּינָן סְפֵק צָרוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
נפל כו' והכא כו'. נראה דה''ג והכא אתינן מיתני צרות אלא בגין דתנינן ספקות תנינן ספק צרות כלומר דמתמה מה שייך הכא למיתני צרות במתני' וקאמר משום דאיירי הכא בספקות לחומרא תני נמי לספק צרות בהדייהו וכדפי' רש''י ז''ל במתני':
משנה: הָאוֹנֵס וְהַמְפַתֶּה וְהַשׁוֹטֶה לֹא פוֹסְלִים וְלֹא מַאֲכִילִים. וְאִם אֵינָם רְאוּיִין לָבוֹא בְיִשְׂרָאֵל הֲרֵי אֵילּוּ פוֹסְלִין. בְּאֵי זֶה צַד יִשְׂרָאֵל שֶׁבָּא עַל בַּת כֹּהֵן תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה עִיבְּרָה לֹא תֹאכַל. נִתְחַתֶּךְ הָעוּבָּר בְּמֵעֶיהָ תֹּאכַל. הָיָה כֹהֵן שֶׁבָּא עַל בַּת יִשְׂרָאֵל לֹא תֹאכַל בַּתְּרוּמָה. עִיבְּרָה לֹא תֹאכַל. יָֽלְדָה תֹאכַל. נִמְצָא כּוֹחוֹ שֶׁלַּבֵּן גָּדוֹל מִשֶּׁלָּאָב.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' האונס והמפתה. כדמפרש ואזיל:
והשוטה. אפי' ע''י חופה וקידושין לא פוסל ולא מאכיל דאין קנינו קנין ולא תקינו ליה רבנן נישואין כדמפרש טעמא בבבלי ריש פ' חרש דאין אדם דר עם נחש וכן לקטן והא דלא תני הכא קטן משום דקתני בסיפא וילדה דלא מיתני לי' לקטן. תוס' דף ס''ט ד''ה והמפתה:
הרי אלו פסולין. שהרי נתחללה בביאת פסול לה ותני סיפא דהכא לגלויי רישא דלעיל בבן ט' ויום א' דמוקמינן לה בפסולי כהונה דלא תאמר רישא בפסולי קהל דוקא. תוס' ס''ח ד''ה רישא ועיין לעיל פ''ו הלכה ה' במראה ד''ה ושנבעלה:
הי' ישראל שבא על בת כהן. באונס או בפיתוי שלא לשם קידושין:
עיברה לא תאכל. דהעובר פוסל ובגמרא דייק עלה:
נתחתך כו' תאכל. מיד והה''ד אם ילדתו ומת:
עיברה לא תאכל. שהעובר אינו מאכיל:
גדול משל אב. שהבועל אינו מאכיל לפי שלא בא עליה לשם קידושין ולאו קנינו הוא ובנו מאכילה:
הלכה: הָאוֹנֵס וְהַמְפַתֶּה כול'. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁאֵין אוֹנְסִין פּוֹסְלִין בִּכְהוּנָּה בִפְנוּיָה.
Pnei Moshe (non traduit)
אם בבת כהן כו'. מאי ארי' מעוברת אפילו ילדה הימנו בנים אינה משלמת החומש דאינה זרה לתרומ' מיקרי'. ואפי' בעודה נשואה לישראל תנן בפ''ז דתרומות דאינה משלמת החומש כדדריש בספרא דכתיב בחומש וכל זר לא יאכל פרט לזו שאינה זרה:
אלא כן כו'. על כרחך דמיירי בבת ישראל מעוברת מכהן ואם את אומר דאין בעובר ממש להאכיל מן התורה כדדריש לעיל א''כ למה אינה משלמת החומש:
וישלמו כו'. ממעוברת קאמר דתשלם גם החומש דהרי זרה היא אלא ע''כ דרבנן דהאי ברייתא פליגי אהאי דרשא וס''ל דאסמכתא בעלמא היא:
גמ' הדא אמרה. מדקתני האונס והמפתה לא פוסלין:
שאין כו' בפנוי'. דלא נעשית זונה ולאפוקי מדר''א וגרסי' הכא הא דבתרה ודלא כר''א כו'.
ואם אינו מעשה להאכיל לא יהא מעשה לפסול גרסי'. וכן הוא בתוספתא פ''ט:
גמ' בזו מדת הדין לוקה. בעובר:
שאם מעשה. דאם חשוב הוא לפסול יהא חשוב נמי להאכיל:
מה אנן קיימין. הא דקאמר דמעוברת אינה משלמת את החומש:
ופריך יאות כו'. ומה טעמייהו דרבנן באמת:
וקאמר דהם יאכלו כתי'. קרי בי' נמי יאכילו הראוי לאכול כו':
הרי ממזר. דאין אוכל ותנן לקמן דמאכיל אם אמו בבת ישראל שניס' לכהן וילדה הימנו בת והבת נשאת לעכומ''ז ועבד וילדה בן ומתה הבת והבן קיים דמאכיל לאם אמו שיש לה זרע מכהן:
ומשני שנייא היא. גבי ממזר דכתיב יליד בית ודרשינן מ''מ. ובבבלי סוף פירקי' דריש זרע אין לה עיין עלה:
מעתה כו'. כלומר דתרצת שאינו מעשה להאכיל ואכתי קשה דלא יהא נמי מעשה לפסול:
שנייא היא. דזה דרשינן נמי מקרא דפוסל דכתיב ושבה ודרשינן פרט לשומרת יבם דלאו שבה מיקריא ואכתי אגידא בי' וכנעורי' פרט למעוברת דדוקא בזמן שהיא דומה לנעוריה:
הדא אמרה כו'. כלומר דס''ל להאי תנא דמקרא ילפי' דפוסל ואינו מאכיל:
וקאמר מיליהון דרבנן. דלקמן פליגי דסברי דלאו מן התורה הוא דהעובר פוסל:
דאמר זעירא תני תמן כו'. ברייתא זו לא מצאתי לא בתוספתא ולא בת''כ:
הָדָא מְסַייְעֵא לְהַהוּא דְּתַנֵּי רִבִּי חִייָה. אִשְׁתּוֹ שֶׁלַּחֵרֵשּׁ וְשֶׁלַּשׁוֹטֶה טוֹבֶלֶת מִחֵיק בַּעֲלָהּ וְאוֹכֶלֶת. וּדְלֹא כְרִבִּי לָֽעְזָר. דְּרִבִּי לָֽעְזָר אוֹמֵר. אַף הַפָּנוּי שֶׁבָּא עַל הַפְּנוּיה שֶׁלֹּא לְשֵׁם אִישּׁוּת הֲרֵי זוֹ בְעִילַת זְנוּת.
Pnei Moshe (non traduit)
הדא מסייעא כו'. מתני' דקתני שוטה אינו פוסל ועיין לעיל במראה ד''ה לא כן:
חרש פוסל. קתני במתני' ומתמה הש''ס לא כן כו':
טובלת. משום ביאה כדכתיב ואשה כי ישכב איש אותה שכבת זרע וגו' (ויקרא ט''ו) דאלמא דאין החרש פוסל:
בחרש פוסל. כלומר חד מהני פסולין ולא אסתם חרש קאמר
בחרש יבם. שהיא זקוקה ליבם חרש וקמ''ל דפוסלה משום דאגידא בי' ביבם הפיקח דפוסל:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source